מדרגת המדרגות: מסירות נפש
הרב שלמה אבינר
אנשים חושבים שמשה רבנו הושיט ידו על הים, אז הוא נפתח, ונוצר כביש רחב בו דרכו אבותינו. ודאי שזה קרה אבל לא מיד.
רבותנו מסבירים שבני ישראל קפצו לים בעקבות נחשון בן עמינדב, דרכו בתוך המים עד שהגיעו לפיהם או לאפם, ואז נפתחו המים. וכן צעדו בתוך המים, ולכל אורך הדרך הים נפתח בפניהם (עיין בפירושי הדל על החומש וכן על הגדה של פסח). וכן כתוב "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה" (שמות יד כב), ורק אחר כך כתוב "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" (שם כט). ועיין פירוש הגר"א (קול אליהו שם).
כלומר היתה זו מסירות נפש עצומה, ובזכות מסירות הנפש זכינו לנס. ואפילו שפחה ראתה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הנביא – בכלל מדרגתה העילאית של מסירות נפש.
כידוע מסירות נפש היא המדרגה הרוחנית הכי גבוהה של האדם, אפילו מעל לימוד תורה, כמבואר בגמרא (פסחים נ א-ב).
וכמובן לא תמיד יש נס, ולא יודע האדם מראש אם יהיה נס. חנניה מישאל ועזריה שנזרקו לאש, לא ידעו מראש שיהיה להם נס. כך כותב רש"י על הפסוק: "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב לב): "וכשהוא מוסר עצמו, ימסור עצמו על מנת למות, שכל המוסר עצמו על מנת הנס, אין עושין לו נס. שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שלא מסרו עצמן על מנת הנס".
גם בימינו חייל שלוחם בקרב מוסר נפשו עבור עם ישראל, עבור ארץ ישראל ועבור קידוש השם. זו מדרגה עילאית. ב"ה, על פי רוב, לא קורה לו כלום, אך לפעמים הוא נהרג או נפצע, ד' ישמרנו.
וכמובן יש מדרגות במסירות נפש. חז"ל אומרים שגם מסירות כסף היא מסירות נפש (ברכות כ א). אדם מאוד אוהב את כספו ומאוד קשור לכספו, לא מפני שהוא קמצן, אלא מפני שהוא מרוויח כספו בעמל רב, וכן זקוק לו עבור דברים חיונים לחייו. אך כדי לעשות רצון ד', הוא מוותר על כספו, כמו שכתוב "ואהבת את ד' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" (דברים ו ה), ורש"י מסביר: "ובכל מאדך – בכל ממונך. יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו".
יש גם מסירות נפש של כבודו. אדם מוותר על כבודו כדי לעשות את הטוב, מוכן לספוג עלבונות כדי לעשות רצון ד'. גם זה קשה.
ואין סוף לדברים שמצריכים מסירות. להתפלל בכוונה גם צריך מסירות. לא לפטפט בתפילה, גם זו מסירות.
לא לדבר לשון הרע זו מסירות, לא להקשיב לשון הרע זו מסירות.
לכאורה, מסירות נפש הוא דבר קשה מאוד, אך מי שמאוהב ברבונו של עולם, שמח שיש לו הזדמנויות למסירות נפש.