יהי אור

הרב שלמה אבינר

 

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ

בראשית – כמובן, זו הראשית מבחינתנו, ולא מצידו יתברך, שהרי ד' הוא לפני הזמן, ומעל הזמן, וברא את הזמן. בלי ראשית ובלי תכלית.  אלא עבורנו, זו הראשית  שאנו יכולים להבין מעט מזעיר.

ברא – ברא יש מאין, לא יש מיש.  קודם ברא יש מאין, ואחר כך יצר מהיש  הזה יש אחר, ואחר כך שכלל את היש הזה ועשהו כתבניתו הידועה לנו.  למה הוא ברא, אינינו יודעים, אינינו יכולים לדעת.  כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, כאשר גבהו שמים מארץ, כן גבהו מחשבותי ממחשבותיכם.  אנו רק יודעים מה עלינו לעשות באותו עולם שבורא הכל ברא.

אלהים – בעל כל הכוחות כולם, מנהיג כל כוחות הטבע, וכל כוחות ההיסטוריה, כל כוחות הפוליטיקה וכל כוחות הפסיכולוגיה. מנהיג אותם, מתגלה בהם, ומחיה אותם.  ואתה מחייה את כולם, כל הברואים.

את השמים – את השמימיות, את הרוחניות, את הקדושה, את הטהרה, את היושר, את האמת, את המסירות, את האהבה, את התורה, את המצוות.  כמובן רבונו של עולם הוא לעילא לעילא מן השמים ושמי השמים, מיליונים של מדרגות, אין סוף של מדרגות.

ואת הארץ – את הארציות.  בענוותנותו הוא ברא יצורים קרוצי חומר, דלי מעש, חסרי שכל, סרוחי מעשים,  עדורי אמת, עגומי נפש, מעוטי ימים, שבעי רוגז, בשר ודם, חציר יבש, צל עובר, ציץ נובל.  הוא מחייה אותם בחסד אין סופי, בסבלנות אין סופית.

 

והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום

והארץ – הארציות.

היתה – הרבה זמן היתה, אלפי שנים, מיליוני שנים, מיליארדי שנים, לפני אדם וחוה.  והקדוש ברוך הוא נאזר באריכות אפיים ללא גבול.

תוהו – דלדול, ריק, אפס, שלילה, נפילה.  לא מיד עולם שלם, אלא לאט, מדרגה אחר מדרגה.

ובוהו – בהמיות, גסות, שפלות, יצריות,  נבזות, אלימות.  ריבונו של עולם מתעניין בהם, אוהב אותם, רוצה אותם.

וחושך – חוסר משמעות, חוסר תוכן, בוקה ומבלוקה, הבל, הבל הבלים.  זהו העולם, בראשית הופעתו.

על פני תהום – נפילה אחר נפילה, שלא רואים את הסוף שלה, חורבן אחר חורבן.  עולם קשה, עולם אכזר, עולם בהמי, עולם חייתי.

 

ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור

ויאמר אלהים – האמירה של ד', היא אמירה פועלת.  הציווי האלוהי הוא ציווי פועל.  אומר ועושה, מצוה ומקיים, שכל דבריו אמת וצדק.

יהי אור – רבונו של עולם רוצה עולם של אור, שכולו אור, כולו חכמה בינה ודעת, כולו חסד וגבורה, כולו תפארת נצח והוד, כולו זוך וטוהר, מלכות ד'.  זו מגמת כל ההוויות.  וזה יהיה.  זו אמונה מוחלטת.  זו וודאות לא מסופקת.  יבוא יום והעולם יהיה כולו אור.

ויהי אור – ולא רק יבוא אותו יום, אלא הולך ובא.  לא פתאום בקפיצה ודליגה, אלא בהדרגה.  וב"ה יש כבר אור.  יש כבר הרבה צדק ויושר, חסד וצדקה, שלום ואמת, מצות ותורה.  דבקות ואמונה.  והאור הולך ואור. ואורח צדיקים כאור נוגה.  הולך ואור עד  נכון היום.  רומן של אור.  טרגדיה של אור.  ניצחון של אור.  מלחמה של אור.  מתיקות של אור.  קדושה של אור.  דבקות אלוהית של אור.