האסון במירון

הרב שלמה אבינר

[ראיין: הרב מרדכי ציון]

ש: למה ריבונו של עולם עשה אסון זה, ובמיוחד לאנשים צדיקים שבאו לקיים מצווה במסירות?

ת: איננו יודעים את סודות ד'. אין לנו נביאים. גם נביאים לא ידעו הכל, אלא מה שד' אמר להם. היה רעב קשה בימי דוד, ולא ידעו למה. לפעמים רש"י אומר בפירושו על התורה: לא ידעתי פירושו. גם אנחנו לא יודעים למה יהודים אלה נספו בשריפה בכרמל, ואחרים נטבחו בפרעות וכו'. דברים רבים איננו יודעים. יש דברים ששואלים ומקבלים תשובה, יש דברים ששואלים ולא מקבלים תשובה, ויש דברים שאסור אפילו לשאול. וידום אהרן.

ש: מי אשם? בתקשורת מתעסקים בזה הרבה.

ת: אין זה ענייננו. אין פתרון הבעיה מוטל עלינו. אסור לנו לחטט בלשון הרע. אדם לא צריך להיות עסוק להאשים אחרים, אלא להאשים את עצמו. כל יום אומרים כמה פעמים: אשמנו. ולא אומרים: אשמתם, או הם אשמו. כאשר הרומאים חטפו תבוסה קשה על ידי חניבעל, הם הוציאו פקודה שאסור להאשים אף אחד. אפילו הרומאים המושחתים הבינו שזה מזיק לאומה. יש אנשים הממונים על כל אלה, הם יחקרו, ואנחנו לא צריכים לעסוק בזה.

ש: כאשר התקשורת עוסקת בנושא מסוים, היא מעוררת לטפל בו, לא כן?

ת: לא תמיד. אמרו: התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, אבל זה לא תמיד נכון. פעמים רבות התקשורת משרתת את ההון-שלטון, ורוויה שקרים. אי אפשר לסמוך עליה.

ש: אז מה עלינו לעשות אחרי האסון?

ת: כדברי הרמב"ם בתחילת הלכות תענית: לעשות תשובה. כל אחד יעשה תשובה במה שהוא חוטא. כתב רבנו אברהם בן הרמב"ם שפעם מישהו שאל את הרמב"ם במה עליו לעשות תשובה. השיב לו: בזה. כלומר בזה שאינו יודע במה לעשות תשובה, על זה עליו לעשות תשובה.

ש: אבל האם יש דבר שכל כלל ישראל צריך לעשות תשובה?

ת: כן. להוסיף אהבת ישראל, אהבת חינם. זה תמיד טוב. גלינו בגלל שנאת חינם וניבנה על ידי אהבת חינם. זה גם קשור לל"ג בעומר כמו שכתוב בספר הזוהר, והנה תרגום (כי תשא קצ, ב): אמר רבי אבא: כל אלה החברים (=תלמידי רבי עקיבא), שלא אהבו אלו את אלו, הסתלקו מהעולם טרם זמנם. (לעומת זאת), כל החברים בימי רבי שמעון, היתה ביניהם אהבת נפש ורוח, ולכן בדורות של רבי שמעון היתה התגלות (=גדולה של סתרי תורה), שהרי אומר: כל החברים שאינם אוהבים אלו את אלו, גורמים שלא ללכת בדרך הישר. מרוב שעושים בה פגימה, שהרי התורה, אהבה ואחווה ואמת יש בה. אברהם אוהב את יצחק, יצחק את אברהם, והם מתחבקים זה עם זה. יעקב, שניהם אוחזים בו באהבה ואחווה, נותנים רוחם זה בזה. החברים צריכים להתנהג באותה דוגמה.

ש: יש טוענים שבגלל מה שקרה, יש לאסור את העליה למירון.

ת: לא נראה. על כל פנים, שאלה זו אינה עומדת עתה על הפרק.

ש: כיצד מתנחמים מהאבל הנורא על מותם של 45 אחינו?

ת: לא מתנחמים. לא מכל דבר אפשר להתנחם. מי שמתנחם כה מהר, אין לו לב. צריך לבכות הרבה. כמובן לא לַנצח. ד' אמר לשמואל: עד מתי אתה מתאבל על שאול? ד' לא אמר לו לא להתאבל, אלא לא להתאבל בלי סוף. יש ויש להתאבל, אך לא יותר משנה, גזרה על המת שיישכח מן הלב אחרי י"ב חודש. כמובן, יש עוד דברים שיש להתאבל עליהם. כגון תאונות דרכים. אמנם מת רק אדם ליום ולא 45, אך אחרי חודש וחצי, נהרגים 45, בתום שנה 300, ואין זה משנה אם מתו באותו יום או לא.

וכן יש להתאבל על 8000 שמתים מעישון כל שנה, כלומר 45 כל יומיים, ומתוכם שישית מעישון סביל, כלומר 45 כל 12 יום. עישון סביל פירושו למשל שהבעל מעשן, ואשתו מתה מסרטן. גם על זה אי אפשר להינחם.

אין זה אומר שנבכה יומם ולילה. אלא החיים מורכבים: שמחה וצער. אור וחושך משמשים בערבוביא. חז"ל אומרים שגם הקדוש ברוך הוא בוכה: אם לא תשמעוה, במסתרים תבכה נפשי. הרי נאמר: עוז וחדוה במקומו? תירצו: הא בבתי גואי (בתים פנימיים, שם הוא בוכה), הא בבתי בראי (בתי חיצוניים, שם הוא שמח) (חגיגה ה, ב). בתשעה באב בוכים, ביום העצמאות שמחים. עולם מורכב. ב"ה הוא הולך וטוב, ובעתיד, יהיה כולו טוב.