היהלום שבכתר: האולפנות

הרב שלמה אבינר

 

אשרינו שזכינו למדינה, לממשלה, לצבא, לכלכלה.  אך כמובן, לא די בכך.  לפני הכל ומעל הכל ובתוך הכל, יש צורך בנשמה.  והנשמה היא האמונה, הרוח, המוסר, החינוך הטהור. והיהלום שבכתר של אותו חינוך טהור הוא: האולפנות.

כולנו מכירים אותן כבר עשרות שנים, דרך עשרות אלפי תלמידות.  מקום של טהרה, של אמונה, של חברה, של תורה, של שמחה, של אהבה.  אשרינו שזכינו.

והנה עתה קם מאן דהוא, ומגמתו להשמיץ אותן, ולהציגן כמקום של הטרדה לבנות.  כמובן, זה לשוא, כולם לא באים מן הירח, אלא מכירים היטב את המציאות די והותר.

אנו רגילים לשמוע יום יום שקרים ודיבות, ולו השבנו לכולם, אין אנו מספיקים.  אבל הפעם, בגלל כבוד האולפנות, שרבים רבים מאתנו חבים להן כל כך, - יש חובה למחות.

קודם כל, אחרי המהפכה הביקורתית, עלבון הוא לאינטליגנציה האנושית לקבל דבר בלי הוכחות מוחלטות, אלא מערפלים מפוקפקים.  כמובן, אין זה משכנע את חופרי הביבים השייכים לוועד למען חיפוש מומים אצל אחרים.  הנאה סדיסטית היא להם ללכלך ולהשמיץ.

שנית, גם אם יתגלה שבזמן מן הזמנים ובמקום מן המקומות, התבצע דבר נורא ומביש, הרי יש מאוד להיזהר מהכללות.  אנו היהודים, כל כך סבלנו מהן לאורך גלויותנו, שהיה הגיוני וישר לחשוב שנחלצנו ממחלה ממארת זאת.  אכן, לכל כלל, יש יוצאים מן הכלל, ויש גם יוצא מן הכלל המאשר את הכלל.

אני מרחם על בומרשה Beaumarchais, אשר ביצירתו הספר מסביליה, הכניס קטע שנקרא ההשמצה, שגם מופיעה באופרה של רוסיני, כי על אף כשרונו המרשים, הנה קטע זה היה מחוויר לעומת השפל החדש הזה.

נזכה כולנו ללמוד שמירת הלשון וכמובן לקיים.