ירושלים החדשה הינה חלק מירושלים

הרב שלמה אבינר


לאחר מלחמת השחרור היו אנשים שבורים מכך שלא שיחררו את העיר העתיקה. אמר רבנו הרב צבי יהודה: אין להתייאש, חלק מירושלים בידינו. כמובן, יש דרגות. כתב רבנו הרב צבי יהודה1 בעניין ירושלים החדשה, שהיא הינה כירושלים, וז"ל: "חבת קודשה של ירושלים היא כאן, במרחב התפשטותה, כמו שם, במרכז עתיקותה. לא מבחינת המחקר ההסטורי ולא מבחינת ברור ההלכה קובעת החומה הזאת את ערכה של ירושלים. חומה אחרת, שהשלטונות הבריטיים סתמוה וכיסוה, כדי לטשטש את טענותינו, הרי נמצאת בתוך הקרקע בסביבת מאה שערים. עניינן של הסמטאות שבעיר העתיקה הוא, שהן יותר קרובות למקום המקדש, להרו ולכתלו, אבל שטח ירושלים בקדושתה ותפארתה כולל את כל זה משם ומכאן. ורובה הגדול הוא בידינו, ברוך השם. גדול הדאבון על נזקי הנפש והרכוש, על הדברים המקודשים לנו בעיר העתיקה 'עזך בשבי ותפארתך ביד צר' ופגיעת מסורת הדורות. אבל מצותנו בדבר ד' היא ירושת הארץ כולה. ומתוך מהלך התקדמותה מופיעה ומתכוננת ירושלים כולה", כלומר, אמנם מכמה בחינות ירושלים החדשה הינה כירושלים שבין החומות, אלא שיש מדרגות בקדושה.


ועוד הסביר רבנו הרב צבי יהודה2 את הפסוק בישעיהו (מד, כו) "האמר לירושלים תושב, ולערי יהודה תבנינה..." - ירושלים החדשה היא המשך של ירושלים הישנה. על כן "ירושלים תושב" למקומה הישן. לעומת זאת, במרחב יהודה תבנינה ערים חדשות שלא היו קיימות קודם לכן. יש הבטחה שהתנועה הציונית תבנה ערים חדשות ביהודה. ואכן כך היתה המציאות ההיסטורית.

אכן, בכל ארץ ישראל יש מדרגות, יש צדדים ויש פְּנים, צריך להגיע לפנים, למרכז, ומתוך כך להתפשט לצדדים. משה רבנו התחנן לפני ד' שיעבירהו את הירדן (דברים ג, כה) אף שמזרח הירדן גם הוא בארץ ישראל. הירדן נמצא באמצע ארץ ישראל, צדו המזרחי שייך לשבט גד, ראובן וחצי שבט המנשה. משה רבנו קבור בהר נבו (דברים לב, מט-נ) שבנחלת ראובן. אלא, ארץ ישראל שבצדו המערבי של הירדן קדושה יותר מארץ ישראל שבצדו המזרחי. ארץ ישראל אינה קדושה כירושלים, וירושלים אינה כהר הבית. ולמעלה בקודש, בית המקדש, הקודש וקודש הקודשים. יש מדרגות בקדושה. לכן, ירושלים החדשה אינה כשאר ערי ארץ ישראל, ומבחינות רבות דינה כירושלים שבין החומות.

אשרינו שזכינו ושנזכה 'בנה אותה בימינו בנין עולם'.


1בס' 'לנתיבות ישראל' ח"א במאמר 'והנצח זו ירושלים'

2שיחות הרב צבי יהודה – ויקרא עמ 45 ודברים עמ 137