ניצוץ הקדושה שבפוסטמודרניזם

הרב שלמה אבינר

[שאל: הרב מרדכי ציון]

ש: אומרים שבכל דבר יש ניצוץ של קדושה, מה הניצוץ שבפוסטמודרניזם?

ת: מי הם האומרים?  לא בכל דבר. הרי יש גם ריק.

ש: הפסוטמודרניזם הוא ריק?  הרי הוא אומר דברים?

ת: כן ריק.  הוא אינו אומר דברים.  הוא מבטא ריק במילים יפות ומפתה את האנשים, אבל אין בו כלום.

ש: איזה ריק?

ת: כל ארבעה סוגי טשטוש וריק, המוזכרים בברכה אתה חונן לאדם דעת של מוצאי שבת.  כתובים שם ארבעה המבדיל.

א. המבדיל בין קודש לחול.  אנו לא נגד חול, אך הקודש אינו חול.  אצלם אין קודש, הכל חול, אין אידיאליים עצמיים, אין מוסר עליון, יש רק הבניה חברתית.

ב. המבדיל בין אור לחושך.  אצלם אין אור וחושך, אין אמת.  פוסט-אמת.  אם אתה רוצה, 1+1=2, אם אתה רוצה , 1+1=11.  גם זו הבניה חברתית.

ג. בין ישראל לעמים.  אין יהודי ואין גוי.  כולם בני אדם.  אם אדם רוצה לכנות את עצמו יהודי, שיבושם לו אך לדעתם אין לזה שום תוכן.

ד. בין יום השביעי לששת ימי המעשה.  אין קדושת הזמן.  כל הזמן הוא רצף אחד אחיד.

ש: אבל אלו אמירות חכמות, אולי מוטעות, בטוח מוטעות, אך אינן ריק?

ת: כן ריק.  ריק של ריקון תוכן.  בירושלמי שואלים למה מזכירים הבדלה בברכת אתה חונן.  הוא מסביר: "אם אין דעה, הבדלה מנין"? (ירושלמי, ברכות ה, ב).

ש: ובסיכום?