הרב שלמה אבינר
[ראיון בתקשורת]
ש: מה יהיה גורלנו בתוך מהומת מלחמתנו?
ת: אינינו יודעים. הרמב"ם באגרת מציין שלוש מקורות מידע: הניסיון, השכל והנבואה. מן הניסיון, קשה ללמוד, כי זהו מצב ייחודי. מהשכל גם כן, כי הנושאים מאוד מורכבים. מהנבואה, ודאי לא, הרי אין לנו נביאים.
ש: זה מאוד מטריד!
ת: לא. אין זו מלחמה קיומית. זו בהחלט מלחמה הגורמת הרבה סבל – נרצחים, נפצעים, חטופים – אך אין זה מלחמת קיום, ב"ה.
ש: האם לאור המצב הקשה, אין חובה על החרדים להתגייס?
ת: צה"ל יסתדר בלעדם. אך התורה לא תסתדר עם אי גיוסם. אבל אין זו בעיה שאפשר לפתור בכח, אלא על ידי שיתעורר הרצון.
ש: ומה אלו שאיימו בסרבנות גיוס?
ת: זה הרבה יותר חמור, שהרי הם משולבים במערכות. אך בלעדם, צה"ל יסתדר. ובסוף, ב"ה, לא קיימו איומים. אך כמובן, איום מסוג זה, הוא חמור מאוד.
ש: למה?
ת: כי אי אפשר לנהל מדינה על פי מהפכה צבאית של כת צבאית.
ש: אז מי צריך לנהל את האומה?
ת: העם ונציגיו.
ש: זה מעלה שאלת התערבות הבג"ץ?
ת: גם זה חמור מאוד, מאותה סיבה. הם לא יכולים להשתלט על האומה. איום סרבנות ובג"ץ, הם יותר חמורים מאי גיוס. מי שאינו מתגייס, זה בגלל שזה לא מעניין אותו, אך הוא אינו מתערב. אך הם רוצים לנהל את המדינה על פי רצונם.
ש: ומה הטענה המוסרית שצריך שוויון בנטל?
ת: בינתיים יש להטיל על החרדים תפקידים לאומיים חיוניים אחרים: זק"א, איחוד הצלה, שירות לאומי, פיקוד העורף, בתי חולים, אבטחת מוסדות ועוד.
ש: נחזור להתחלה. אם כן, מצבנו קל?
ת: לא, הוא קשה, אך אין סכנה קיומית.
ש: מה קשה?
ת: התערבות אמריקה. אנו תלויים בהם מבחינת הנשק והתחמושת, לכן הם מתערבים בעניינים שלנו. אך לא לדאוג, נתגבר.
ש: ועמים אחרים לא עויינים אותנו?
ת: ודאי. מצהירים יומם וליל: אתם אשמים בכל. אנו רגילים לסוג זה של האשמות מאז היותנו בגלות מצרים, ולאורך כל הדורות. לצערנו הם עדיין אנשים רעים. ההבדל הוא שעתה, בחסדי ד', יש לנו מדינה וצבא.
ש: אז, זה לא רק האמריקאיים?
ת: הם בראש הפירמידה. גם לא הטילו וטו על הגינוי נגדנו באו"ם.
ש: ואי אפשר להרגיעם?
ת: הצרה היא שיש יהודים בתוכנו מסיתים אותם נגדנו. הם נגד הממשלה העכשווית, משתמשים באמצעי זה, כדי להילחם נגדה. זו שחיתות מוסרית. זה מזכיר תקופת בית שני, בה נלחמנו זה נגד זה ונעזרנו ברומאים להילחם זה נגד זה. המשוררים הגרמנים הגדולים גטה ושילר אמרו: אל תדאגו שהיהודים יקימו מדינה. הם יהרסו אותה במו ידיהם, כפי שהיה בזמן בית שני, וכפי שאנו רואים אותם היום בגרמניה, קרועי מחלוקות וסכסוכים.
ש: זה לא מייאש?
ת: לא. האור מרובה על החושך, מבחינים בזה גם מבחינה שכלית וגם מבחינה אמונית. כמובן, יש צער רב, אך לא יאוש.
ש: יש רבנים אומרים שזה מלחמת גוג ומגוג?
ת: הרמב"ם כותב בסוף הלכות מלכים, שאינינו יודעים עתידות, שאין נבואות ברורות בנדון ולא מסורות מדוייקות. וכל הדברים אלה, נדע איך יהיו, רק כאשר יהיו.
ש: אבל כן תהיה מלחמת גוג ומגוג?
ת: יש שלוש שיטות. א. כבר היתה ולא תהיה. ב. תהיה בעתיד. ג. זאת מלחמת העצמאות שלנו כבר 75 שנה. בסיכום, אינינו יודעים. גם אין לזה השלכה. אם אויב תוקף אותנו, אנו נתגונן, בין שהוא גוג ומגוג, בין שלא.
ש: וכן, יש אומרים שעתה יבוא משיח?
ת: אין סומכים על הנס. אנו מאמינים בנס, אך לא סומכים על הנס.
ש: יש מאמר שאם ראית מלכויות מתגרות זו בזו, צפה לרגלו של משיח?
ת: כן. כמו מלחמת העולם הראשונה או השניה, ולא המלחמה הקטנה הזו.
ש: ובסיכום?
ת: חזק ואמץ, אל תירא ואל תחת.