צפיה לישועה

הרב שלמה אבינר

למה אנו מצפים למשיח?  בשבילנו?  שיפתור בעיותנו?  לא כן.  אלא כדי שנוכל לעבוד את ד' כראוי בשקט (רמב"ם, הלכות מלכים סוף פרק יב.  הלכות תשובה סוף פרק ט).

אחת השאלות הראשונות ששואלים את האדם היא "ציפית לישועה" (שבת לא, א).  אבל מה המובן של צפיה לישועה? מסביר מרן הרב קוק, שהצפיה לישועה כוללת שני דברים: א. אמונה שתהיה ישועה, גם כאשר נראית רחוקה.  ב. מעקב אחרי המאורעות, כאשר נפתח פתח לישועה, מיד לפעול למענה (עין איה שם.  סידור עולת ראיה על ומצפים לישועה).

אף הרמב"ם כתב שהאמונה במשיח כוללת שתיים: "וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו, שנאמר: ושב ד' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך..." (הלכות מלכים יא, א).  הרי שלא די להאמין, אלא יש גם לחכות.  ומהו לחכות?  כאשר נפתח בחסדי ד' פתח של ושב וקבצך, אז מיד עלינו למסור את הנפש בעליה לארץ, בנין הארץ, וכן הלאה. 

רבי חיים מבריסק שואל למה רק בעיקר  של אמונה במשיח, כתוב "ואף על פי שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא", ולא נאמר כן בשאר העיקרים של שלוש עשרה עיקרי האמונה, ולא כתוב תנאי זה: אני מאמין על אף שיש קושיות ובעיות?

הוא מסביר יסוד גדול, שאין כאן קושיא ותירוץ, אלא זה גדר של האמונה במשיח.  זה חלק מהאמונה, שיש קשיים ומאורעות לא צפויים.

לשון אחרת: "אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת" (סנהדרין צז), כלומר לאו דווקא בכיוונים שציפינו להם.

אשרינו שזכינו.