שו"ת תפילה במניין

הרב שלמה אבינר

                                                    [רשם: דוד בן שושן]

ש. אם מגיעים לתפילה בבית הכנסת שאמור להיות בו מניין קבוע, ובפועל אין מניין, האם יש ללכת ולמצוא מניין אחר, או שאפשר להתפלל ביחיד?

ת. יש להתאמץ לחפש מניין בריחוק מיל, כלומר מרחק כשמונה עשרה דקות הליכה. ואם המניין הוא באותה דרך שהולכים, יש להתאמץ ללכת ארבע מיל, כשבעים ושתים דקות, כדי להתפלל במניין, שהרי בכל מקרה יצטרך ללכת בדרך זו. לכן במקרה הנ"ל, אם עד שהגיע לבית הכנסת לא עברו שמונה עשרה דקות, הוא יצטרך להמשיך וללכת לבית כנסת אחר בזמן שנותר עד הליכת המיל. כלומר, אם הוא הגיע לבית הכנסת תוך חמש דקות, הוא צריך ללכת לבית כנסת אחר להתפלל במניין בהליכה של עד שלוש עשרה דקות. אם ההליכה לוקחת יותר מכך, הוא פטור ויכול להתפלל יחיד.

 

ש: האם מותר להתפלל בבית ולא לצאת להתפלל במניין, אם מגיעים בערב לבית, ונורא עייפים, ומאוד רוצים להישאר ולהתפלל בבית?

ת: כלל גדול בעבודת ד': צריך עוז וגבורה. המצוות לא ניתנו רק במידה והן נעימות ומהנות, או רק במידה ויש לאדם כוח ורצון לעשותם. צריך מסירות נפש לעבודת ד'. אחת המחלות הגדולות של הדור שלנו היא העצלות, ובמיוחד עצלות הנוער. יש המאשימים בכך את הטכנולוגיה, המחשב והאַיפון, שנותנים כל מה שרוצים במהירות ובקלות, ובכך האדם אינו לומד לחפש ולהתאמץ, ונהיה עצלן ומפונק. וכי נמציא רובוט שיתפלל במקומנו? וכי אנחנו במזרח הרחוק, ששם ליפפו את כל תפילתם על גלגל, עם מנוע שמסובב אותו, ובכך יוצאים ידי חובתם להתפלל? אלא צריך גבורה לכל המצוות, וגם למצוות תפילה בציבור. ב"ה שיש לנו בית ספר לגבורה ולמשמעת עצמית: צבא הגנה לישראל.

 

ש. ספק התפלל ערבית,  מה יעשה?

ת. את תפילת שמונה עשרה, יש להתפלל נדבה. אמנם זה נכון שאיננו נוהגים להתפלל תפילת נדבה מרצוננו, שהרי גם את החובה, אנו בקושי מתפללים כנדרש. ועל זה נאמר: "כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי" (ישעיהו א יב). הוספת תפילות שלא בכוונה ובדרך לא הראויה פוגמת יותר מאשר מועילה. אך כאן, זה מקרה מיוחד. לכן יאמר לפני תפילתו "אם התפללתי, תפילתי נדבה". את קריאת שמע אפשר לומר ללא מניעות,  כל היום וכל הלילה, שהרי אלו פסוקים. את ברכות ק"ש, יאמר ללא שם ומלכות, שספק ברכות להקל.

 

ש. אדם שנשכב לישון, ולפתע נזכר שלא התפלל, ואין יותר מניינים בשעה אחת בבוקר, האם יכול להתפלל בפיג'מה?

ת. שוב רואים כאן את תוצאות העצלות. אדם צריך להתפלל בבגדים שהיה לובש אם המלך היה ניגש אליו. אם הוא עובד במוסך, והוא מלא בגריז, גם אם המלך יבא לביקור, אלה הם בגדי עבודתו, ובהם הוא גאה לשרת את מדינתו. לכן מותר גם להתפלל בבגדי עבודה מלוכלכים. אך אם מלך יבא אל אדם באמצע הלילה, מובן שיתלבש בהתאם לקבל את פניו. לכן, יקום ויתלבש כנדרש לעמוד לפני בוראו בגבורה.

 

ש. אם רגילים בקיץ לישון ללא חולצה, האם יש לשים חולצה בשביל קריאת שמע?

ת. לא חייבים. קריאת שמע אינה תפילה. צריך חציצה בין החלק העליון של הגוף לחלק התחתון, לכן אם הוא לובש מכנס, זה גם בסדר. כך גם אדם שנמצא בים עם בגד ים, יכול לברך ברכות ללא חולצה. כמובן שהמחמיר תבוא עליו הברכה.

 

ש. מי שדיבר לאחר ברכת המפיל, צריך לחזור ? ואם כן על מה יחזור?

ת. אין צריך לחזור. ברכת המפיל אינה ברכת הנהנין שאסור שיהיה הפסק, וכן אינה ברכת המצוות, שעובר לעשייתן ,ואין לו להפסיק. אין מברכים לפני השינה "ברוך אתה ד' שציוונו לישון ". ברכת המפיל היא ברכת שבח והודיה לד' על שמפיל עלינו שינה טובה ונותן לנו כוחות, ולוקח ומחזיר נשמתנו. לכן אין הפסק מעקב בין ברכת המפיל לשינה, אך בכל זאת צריך לאומרה סמוך לשנתו. לכן במקרה שאדם צריך לדבר עם אשתו או עם חבריו לחדר, והוא חושש להירדם באמצע, שיברך ויקרא ק"ש לפני הדיבור הנצרך במיטתו, כדי שלא יפסיד בשוגג.

 

ש. האם מותר לאכול ארוחת ערב לפני ערבית אם מתכוונים ללכת למניין קבוע לאחר מכן?

ת. לא, גזירה שמא ישכח. לעומת זאת אדם רעב, אינו שוכח לאכול. לכן תיקנו להתפלל לפני הסעודה, שמתוך שלא יישכח סעודתו, גם לא ישכח להתפלל. ניתן להתיר במקרה שהוא מבקש מחבר להזכיר לו, או אם שם תזכורת בפלאפון.

 

ש. האם  לספרדי עדיף לכתחילה ללכת למניין ערבית לאחר צאת הכוכבים? או שניתן להתפלל ערבית סמוך למנחה ולפני צאת הכוכבים?

ת. ספרדי שמנהג אבותיו בידו, מותר לו לכתחילה להתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים. בתנאי שיתפלל מנחה עד השקיעה, ערבית לאחר השקיעה, ולא ישכח ק"ש לאחר צאת הכוכבים. גם כאן צריך שישים תזכורת לקרוא קריאת שמע בזמנה , או להתפלל במניין שקוראים בו כולם ק"ש בזמנה לאחר התפילה.

 

ש. אם אדם הגיע מאוחר למניין ערבית, ומצא ציבור בתפילת שמונה עשרה . האם יש לו לחפש מניין אחר או שאפשר להתפלל איתם ולשמוע קדיש וברכו?

ת. עיקר התפילה בציבור הוא להתפלל שמונה עשרה עם הציבור. אם ישנם רק עשרה מתפללים והוא בתוכם, הוא צריך להתחיל את תפילת שמונה עשרה יחד איתם, אחרת אין זה נחשב עשרה המתפללים יחד. אך אם ישנם יותר מעשרה, הוא יכול להתפלל עם הציבור גם אם הם באמצע. לכן אם מצא ציבור מתפללים שמונה עשרה, יכל להצטרף אליהם באמצע תפילת עמידה, וזה נחשב לו כתפילה במניין. כאשר החזן יאמר קדיש וברכו, יפסיק בתפילתו ויקשיב, ומתקיים בו שומע כעונה.

ש. אם אדם יצא באמצע התפילה להתפנות, והפסיד קדושה, האם צריך לחפש מנין אחר?

ת. לא. קדושה אינה נחשבת כחלק הכרחי מתפילה בציבור. כמובן שחשוב לשמוע ולומר קדושה עם הציבור, אך אין זה מעכב. לכן אם התפלל שמונה עשרה עם הציבור, ולא שמע קדושה, יצא.

 

ש. האם מותר פעם בכמה זמן, להתפנק ולישון עד מאוחר, ע"י שאומרים ק"ש בזמנה וחוזרים לישון?

ת. יש לומר קריאת שמע בזמנה, עד שלוש שעות זמניות מהנץ החמה. לכן מכיוון שיש לומר לכתחילה את קריאת שמע בתוך התפילה, יש להמשיך ולהתפלל שחרית. לא טוב לומר ק"ש בנפרד לפני התפילה, שהרי יש לומר אותה עם הברכות, ואת הברכות יש לומר כסדרם בתוך התפילה. כמובן שבשעת הדחק, כגון חייל או עובד בבית החולים, יכול לקרוא ק"ש בזמנה, ולהתפלל אח"כ אם צריך. אבל אם אין צורך, אין לנהוג כך.

 

ש. אם בבית הכנסת מתפלל אדם , המשמיע קולות לא נעימים בתפילתו וחוזר אובססיבית על פסוקים בקול רם, האם זה בסדר להתפלל במניין אחר? האם מותר לבקש מהגבאי להתערב? או שזה ניסיון, וצריך ביתר שאת להתרכז בתפילה ולהתעלם ?

ת. אין אדם מתפלל אלא במקום שליבו חפץ. אפשר להתפלל בכל בתי הכנסת. לכן אם מפריע משהו לאדם בבית כנסת מסוים, אפשר ללכת לבית כנסת אחר. כל הנוסחים כשרים, וכל הסגנונות כשרים. אם זה בית הכנסת היחיד שיש בעיר, ואין לאדם ברירה אלא להתפלל שם, וזה מפריע לו, אפשר להעיר למי שעושה רעש בנימוס. ככלל, אנו לא שופטים אף אחד, וכל אחד רשאי להתפלל איך שרוצה, ובאורך שהוא ירצה, במידה וזה לא מפריע לזולת. בצעירותי למדתי יראת שמים  של תפילה, מהרב מנחם ליבמן זצ"ל, שהיה חוזר כל פעם על מילים שלא התכוון בהם כנדרש (חוץ משם ד' שאי אפשר לחזור עליו). אמר בעל התניא: מי שהתפלל פחות משעה וחצי, שלא יבוא אלי. כיום חב"ד לא מקפידים על זה, ואומרים שיש להתמקד היום  במבצעים להשבת אחינו בתשובה. אך לומדים מכאן שיש גדולים שאמרו להתפלל באריכות רבה. לכן אין למחות באדם שחוזר על מילים הרבה. אם זה מפריע לכל הציבור, צריך לומר לו באהבה, שזה מפריע. שהרי אדם צריך להתחשב באחרים. בישיבה, אם אדם צועק בקולי קולות כשלומד, זה בסדר ואין להעיר לו להנמיך את הקול, כי בית מדרש זה לא ספריה שקטה, אלא הנוהג הוא ללמוד בו בקול רם.

ש. איך מצליחים לקרוא שמע "בכוונה באימה ביראה ברתת וזיע" (או"ח סא א), ולכוון הכוונות הנדרשות שמביא המשנה ברורה "לקבל עליו עול מלכות שמים, להיות נהרג על קידוש השם המיוחד " (שם) ? איך אפשר לכוון שאני נהרג על קידוש השם כל פעם? איני מצליח!

ת. המשנה ברורה מביא בעוד מקום את דברי המהרש"ל: "מי לנו גדול מרבי שמשון מקינון, אחר שלמד קבלה היה מתפלל כתינוק בן-יומו, דמי שלא יכול להשיג סודה על נכון יבוא לקצץ בנטיעות" (או"ח כ"ה מ"ב). כלומר הרב שמשון מקינון, שהיה גאון עצום, ולמד את כל הקבלה, תפילתו הייתה נאמרת בפשטות, כתינוק בן יומו, כלומר היה מכוון במשמעות הפשוטה של המילים. תפילה נאמרת בפשטות, תפילה היא לא שיעור אמונה, אלא אדם שופך בתפילתו את נפשו באופן טבעי. אם הוא למד סודות וכוונות ורמזים, על שם ד' או על הפסוקים שאומר, ובשעת הקריאה הוא באופן טבעי מתכוון לכך שכאמור זה טבעי אצלו. לכן, גם למי שאומר שצריך כוונות מסוימות , הכוונה היא שיש ללמוד אותן לפני, אך בשעת קריאת שמע, מה שאדם יודע על מילים אלו, יכוון. אין צורך בשעת הקריאה לנסות לכוון דברים שלא באים בטבעיות. מה שאדם מבין בכל מילה: ואהבת, בכל לבבך, יכוון מה שמבין. אומר הגאון מוילנא, שכוונת התפילה משמעותה לכוון במשמעות הפשוטה של המילים, ולא לחשוב על משהו אחר. אדם שאינו מכיר את כוונות התפילה ומשמעותם, ואינו מכוון אותן בטבעיות כשמתפלל, יכול להגיע לחירוף וגידוף, שנאמר "מסיר אזנו משמע תורה גם תפלתו תועבה" (משלי כח ט). אדם שיכוון בתפילתו דברים שהוא לא למד ומבין, יכול להפוך את בכוונה לרעה ולגרום נזק. לכן, גם מה שאומר המשנה ברורה על הכוונות הנצרכות, זה לאדם שלמד והשיג ה