שו''ת עסקת שבויים

הרב שלמה אבינר

[שאל והוסיף מקורות: הרב מרדכי ציון]

ש: עסקת השבויים היא כפי ההלכה או נגד ההלכה?

ת: יש להבחין בין הלכה לבין פסיקה.  ההלכה היא נצחית, מעל הזמן, מעל העולם.  פסיקה מורכבת מהלכה ומציאות, ואיני מכיר את המציאות.

ש: הגיוני מאוד.  ומה המקור לכך שפסיקה היא הלכה ומציאות?

ת: בגמרא שבת (י, א), מדובר על דיין שדן דין אמת לאמיתו.  מה מובן הכפילות אמת לאמיתו?  מסבירים התוספות: לאפוקי דין מרומה.  דין מרומה הוא שהדיינים פוסקים אמת על פי דברי העדים, אבל העדים משקרים.  אם כן, מצד אמת מצד ההלכה, אבל לא אמת מצד המציאות.  בסופו של דבר אין זה אמת (ביאור הגר''א למשלי כב, יב).

ש: אז נתחיל בהלכה.

ת: הלכה ידועה: "אין פודים שבויים יתר על דמיהן, מפני תיקון העולם" (גיטין מה, א).  שני הסברים: א. "דוחקא דציבורא", מעמסה כספית כבדה על הציבור.  ב. "משום דלא לגרבו ולא לייתי טפי", כלומר יתאמצו לקחת עוד שבויים.

ש: בימינו לא מדובר בכסף.

ת: יותר גרוע.  מדובר בשחרור מחבלים שמחציתם בערך ממשיכים לרצוח, כפי שלצערנו עינינו רואות.  כדי להציל אדם אחד, אי אפשר לגרום לעשרות או מאות שימותו.  זה מה שנקרא "תיקון העולם".

ש: הנימוק השני עוד יותר חזק.  אם ניכנע לדרישותיהם, הם יחטפו עוד ועוד, כי זה דבר קל מאוד, ויהרסו את כל המדינה.

ש: נכון.  בשביל זה, אינינו צריכים הלכה.  זה דבר הגיוני, למה לי קרא, זו סברא.  עם כל הצער, לא מקריבים רבים כדי להציל אחד, אפילו לא מקריבים אחד כדי להציל אחד.

ש: אכן אמא של חטוף אמרה: לא אכפת לי שהמדינה תישרף, אני רוצה שבני יחזור.

ש: נקווה שאין זה נכון, וגם אם זה נכון, רק מיעוט קטן סובר כך.  וגם המיעוט שסובר כן, אינו לגמרי אשם.  ארגונים גויים מחו''ל שלא אוהבים את מדינת ישראל שוטפים מוחן של משפחות חטופים, כדי שילחצו בכל תוקף על העסקה, ומוציאים על כך הון עתק.  המיעוט הזה הוא גם יהודים טובים ונאמנים לעם ולארץ.

ש: ואם השבוי הוא חייל, זה משנה?  הרי אנו שולחים אותו להילחם, אז יש לנו חובה להציל אותו.

ת: נכון.  אבל זו לא הדרך שנשחרר מרצחים שיסכנו יהודים רבים.  לגביו גם נכון הכלל, שאין מצילים אדם אחד, על ידי שמשחררים רוצחים.  אלא יש לנקוט בדרכים אחרות.

ש: אבל חזרת חטופים מרימה את מוראל האומה, ומעצימה את כוחה למלחמה.

ת: עוד יותר שחרור מרצחים מרים את מוראל שלהם, כי הם רואים בזה חולשה, וזה מוריד את ההרתעה.  אלא בעת מלחמה, האומה צריכה עוז וגבורה, גם החיילים, גם האזרחים.

ש: אם לא שחרור מרצחים, מה דרך לשחרר את השבויים שלנו?

ת: מלחמה.  אברהם אבינו נלחם לשחרר את לוט, משה רבינו נלחם עבור שפחה אחת, דוד המלך - משפחתו בצקלג, ועוד ועוד.  וכן בימינו מבצע סבנה ומבצע אנטבה.

ש: אבל עלולים להיפגע לוחמים?

ת: זה גדרי מלחמה: אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד.  כמו אברהם אבינו שהלך למלחמה עם 318 חיילים נגד ארבעה מלכים, כדי להציל אדם אחד.  אתה זוכר את הסיפור עם הג''ר יצחק הוטנר, ראש ישיבה באמריקה...

ש: ודאי.  כך מספר הג''ר צבי שכטר שבשנת תש''ל, שני מטוסים עם יהודים נחטפו לירדן, והם איימו להרוג את כולם.  תלמידים עשירים של הגר"י הוטנר היו מוכנים לשלם מיליוני דולרים כדי לשחררו, כדברי התוספות שלתלמיד חכם מופלג יש דין מיוחד (גיטין מה, א ד"ה דלא).  אך הג"ר יעקב קמינצקי, אמר שזה לא חשבון צודק, כי כל הדינים האלה של פדיון שבויים, הם רק בימי שלום, אך בימי מלחמה, לא מפסיקים בגלל זה להילחם, ולא נכנעים, ולא מחזקים בכסף את האויב (ספר עקבי הצאן, 'בגדרי המדינה ומלחמותיה', עמ' רו-רז).

ת: כן.  קל וחומר שחרור מרצחים מחזק את האויב.  כך כתב הגר"ש גורן שבזמן מלחמה, שחרור טרוריסטים, מגביר את כוחם, ואת הסכנה לאומה, וזה נגד היושר ונגד ההלכה להסכים לעסקה כזאת (תורת המדינה, פדיון שבויים תמורת שחרור מחבלים, עמ' 435-434).

ש: כל זה סברא הגיונית, גם בלי תורה.  למה לא מובן לאנשים?

ת: אנשים רבים מבינים.  איני יודע אם הם רוב או מיעוט.  על כל פנים, זה גם מופיע בדו"ח וינוגרד משנת תשס"ו, שארגוני טרור עושים מניפולציות רגשיות רבות, פונים ישירות לדעת הקהל ובמיוחד למשפחות השבויים, כדי ללחוץ על קובעי המדינות להסכים לשלם מחיר גבוה, לשחרר מחבלים רבים הכלואים בישראל.  אך מנהיגיה של אומה צריכים לקבל אחריות לא רק לחטופים ולמשפחותיהם אלא לציבור כולו.  הנכונות להיכנע לארגוני טרור בשחרור מרצחים, מעורר סימן שאלה משמעותי לגבי יכולתה של ישראל לשרוד באזור שלנו (עמ' 507).

ש: ברור.  ומכאן למרכיב השני: הכרת המציאות.

ת: כמובן אינינו מכירים את המציאות.  היא מאוד חסויה.  גם הממשלה לא מכירה.  רק הקבינט הביטחוני המצומצם.  הקימו בנדון "חדר סודי".  ראש הממשלה שוחח עם נשיא ארצות הברית בנדון כחמש עשרה פעמים, ואינינו יודעים מה דברו.  אנחנו רק יודעים שהנשיא  שלהם אמר פעם אחר פעם כמה זה חשוב לו להחזיר את החטופים.  יש לדעת שאנחנו צריכים ארצות הברית, הם מספקים מטוסים, תחמושת והגנה מפני איראן.  חמאס וחזבאללה הם סכנה של מה בכך מול איראן.  זה נס שארצות הברית צריכים אותנו, לכן מסייעים מאוד.  אך הם מסוכנים, כי הם חודרים לענייננו.  אינינו יכולים בלעדם ואינינו יכולים איתם.  יש לפעול בחכמה פוליטית עמוקה.  כל זה אינו ידוע לנו.  לכן יש להימנע מספקולציות.

ש: ובסיכום?