הרב שלמה אבינר
כידוע לכל לומד, מרן הרב קוק מעולם לא השתמש בביטוי לאומי דתי או ציוני דתי. הוא בירר שמי שהוא דתי, הוא ממילא ציוני, ומי שציוני, הוא ממילא דתי, ושהפרדה בין מושגים אלה, מורה על אי הבנה עמוקה (אורות מה). הרי מהו דתי? להיות שליחים נאמנים של רבונו של עולם בעולם, וזאת בתור עם. ואם אנו עם ד', אז בהכרח שתהיה לנו ארץ, אם כן אנו ציונים. ומה היא ציונות? קישור עמוק לארץ ולמדינה, אבל מדינה אינה רק כלכלה ובטחון, סדר וחברה, אבל גם ובעיקר נשמה. אם כן אנו דתיים.
רבנו הרב צבי יהודה הגדיר: תחיית האומה בארצה על פי תורתה. לצערנו, המכונים חילונים, אינם סבורים שזה יהיה על פי תורתה, אם כי, וזה אחד הבירורים המרכזיים בספר אורות, שבאופן לא מודע, הם עושים כל מעשיהם מתוך דבקות בד', אך לא הם מכירים בזאת, ולא הדתיים, ולא הגויים.
באשר לחרדים, הם בוודאי משתוקקים בכל נפשם לתחיית האומה בארצה על פי תורתה, אך הם מחולקים בדרך להגיע לכך.
כי מהו חרדי? אדם המקפיד על קלה כחמורה, ומקדיש זמנו הפנוי ללימוד תורה. אם כך, כולנו חרדים או חייבים להיות חרדים. אדרבה אנו יותר חרדים מחרדים, כי אנו מוסרים נפשנו על מצוה חמורה: בנין הארץ ועליה לארץ, המדינה והצבא.
אין ציונות ואין דתיות, יש רק דבר אחד: תורה, והיא כוללת הכל. הפך בה והפך בה, דכולא בה.
אלא לאורך כל הדורות, מתעוררת אותה בעיה: המציאות משתנה. אז שמא זה אומר, שיש לשנות את התורה?
בפני שאלה זו, עומד כל זרם מחשבי בעולם, ויש עליה שתי תשובות ראשיות: מסורת ושינוי. המסורת סוברת שאין לשנות מקוצו של יוד. המעלה היא הנאמנות המוחלטת, החסרון הוא שזה מיושן ולא מוצאה מסילות לליבם של אנשים.
הפתרון השני הוא שינוי. עתה הזרם מוצא חן בעיני הבריות, הוא מתחשב ומכיל, הוא מודרני וקשוב, הוא גמיש ומתפשר. הבעיה היא שזה כבר לא אותו הזרם הראשוני. זו בגידה והפניית עורף.
לנו, תלמידי משה רבינו, יש פתרון שלישי: החידוש. אין צורך להסביר מהו חידוש. כל לומד תורה פוגש חידושים בנביאים ובכתובים, במשנה ובגמרא, בראשונים ובאחרונים. אלא שחידוש הוא כולו נאמן לישן, הוא היה גנוז בישן ועתה יוצא לאור, עתה הוא מתגלה. "והיה אם שמוע תשמעו". רש"י: "אם תשמע בישן, תשמע בחדש". אין כאן התפתחות והתפשרות, אלא התגלות של הנצחי. התורה היא נצחית, הגמרא היא נצחית. היא מורה לנו את הדרך בעבר בהווה ובעתיד, בעולם הזה ובעולם הבא.
כמובן אפשר לסלף כל דבר. אפשר לסלף את מרן הרב קוק, ואפשר לסלף את הגרי"ד סולובייצ'יק. אנו נלמד זכות על המסלפים, שהם לא למדו לעומק את דבריהם, ושהם שוגגים, ד' ירחם עליהם.
אהבת ישראל היא ודאי נצחית. אנו אוהבים את כולם, גם הרשעים, גם הסוטים. רשע הולך ורשע בא, סטיה הולכת וסטיה באה, והאהבה לעולם עומדת. בבית דין של מעלה ובבית דין של מטה אנו מתירים להתפלל עם העבריינים, אבל אומר מרן הרב קוק באגרות: אך לא להתחשב בדעותיהם העברייניות.
זה הכלל, אין סתירה בין התורה ובין החיים, שמצריכה פשרה, התורה היא היא החיים, שיא החיים, עומק החיים, תורת החיים.
האור האלוהי ממקור אין סוף שזורם בכל העולמים, הוא החיים, הוא האושר, הוא השמחה, הוא החירות, הוא הגבורה, הוא מקור התענוג והדבקות.