מכתב לחייל פצוע

 הרב שלמה אבינר

רוב שלום,

בצער רב שמענו שנפצעת קשה,

אשריך שבחסדי ד' אתה חי, יהי רצון שתחזור מהר לבריאות איתנה.

אינני יכול לבוא לבקרך כי סובל מכאבים ברגל, בקושי אני מגיע לישיבה, ואיני יכול לעמוד כאשר אני נותן שיעור.

אך אנחנו מאמינים בני מאמינים, ויודעים שאין מקרה בעולם, אלא הכל מאת ד', אפילו נקף אצבעו למטה, מכה זו נגזרה עליו מן השמיים, קל וחומר פציעה חמורה.

ד' גוזר, על פי סודות של נשמות, שפלוני ייפצע. אם הוא אדם גרוע זה יקרה במריבת רחוב למשל, אם הוא אדם רגיל זה קורה בתאונה, ואם הוא אדם נעלה זה קורה כאשר הוא מוסר נפשו על ארץ ישראל על עם ישראל ועל אלוהי ישראל. אשרי מי שכאשר יש הכרח נשמתי שייפצע, זה קורה במלחמה.

ואם ירצה אדם, אז פציעה זו תזכך אותו, תטהר אותו, ותקרב אותו אל ריבונו של עולם.

עולמנו אינו גן שעשועים, הוא עולם קשה. ואנו מתאווים לפגוש את ריבונו של עולם בכל המצבים השונים המתוארים בספר קהלת, "עת מלחמה, עת שלום" ועוד. כמו שכתוב בתפילת אויתיך (מתוך סליחות ליום חמישי): "איויתיך, קיויתיך, מארץ מרחקים, בקרבי שחרתיך, קראתיך ממעמקים, גורסתי לתאותך, כאיל על אפיקים, דרשתיך בקשתיך ברחובות ובשווקים".

צירפתי לך תמונה של מרן הרב קוק, "והיו עיניך רואות את מוריך". גם צירפתי חומש קטן שתוכל לקרוא אם רצונך בכך.

אני מתפלל עליך כל יום.

וד' הטוב והרחמן ישלח לך רפואה שלמה במהרה.

באהבה רבה,

שלמה אבינר