הרב ליאור אנגלמן

ממסתרי האור הגנוז 

 

האור הגנוז. המושג 'אור' מהווה גורם מרכזי בחנוכה. היוונים ביקשו כלשון המדרש 'להחשיך' עיניהם של ישראל ולא עלה בידם. מה עניינו של האור הזה שביקשו היוונים ליטול מאיתנו, מהו החושך שביקשו היוונים להשליט על חיינו? ה'שפת אמת' כותב בשם ספר 'הרוקח' כך: "הל"ו נרות דחנוכה מול הל"ו שעות שהאיר אור הגנוז בששת ימי בראשית". ומוסיף השפת אמת: "אם כן נראה שנר חנוכה הוא מאור הגנוז והוא מאיר בתוך החושך הגדול". על מנת להבין את פשר חג החנוכה עלינו ללכת בעקבות האור הגנוז.

"האור שברא הקדוש ברוך הוא ביום הראשון - אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו... ולמי גנזו? לצדיקים, לעתיד לבוא..." (שמות רבה לה). בעזרת האור שברא הקדוש ברוך הוא ביום הראשון ניתן להתבונן על כל מאורעות העולם, מסוף העולם ועד סופו, התבוננות עמוקה ופנימית השופכת אור על כל המתרחש בעולם. הבנת ערכו של כל מאורע, בין אם היה משמח או מצער, היא מנת חלקו של הצופה בעולם דרך משקפי האור הגנוז. הכרעתו של הקב"ה לגנוז את האור לצדיקים לעתיד לבוא מורה כי אפילו בעתיד לבוא יהיה צורך להביט לאחור ולהבין את אשר אירע, והכוח לעשות כן יינתן בידיהם של הצדיקים, אשר ישכילו לראות כיצד הנהיגה החכמה האלוקית את העולם עד פרטי הפרטים למען יגיע העולם לייעודו. כיון שאנו מצויים ב'אתחלתא דגאולה' משהו מן האור הגנוז לצדיקים כבר מופיע. דורנו זוכה ללימודי אמונה השולים אורות מסתרי תורה, אשר דרכם ניתן להתבונן באופן מעמיק על כל המתרחש ולקנות עיניים סבלניות ומאירות. לא בכדי נקרא ספרו של הרב קוק, שתורתו הופיעה בדור ראשית הגאולה, בשם 'אורות'.

 

האור הגנוז ואור השמש. המדרש מעמת בין אור השמש המאיר לכל באי עולם לבין האור שנגנז לצדיקים: "וירא אלהים את האור כי טוב. מהו 'כי טוב'? שהיה אורו מאיר לעולם ולא היה מזיק כשמש הזה".

אור השמש מתואר כאן כאור מזיק. אור השמש מחדד את הקליטה החושית של המציאות. למראית עין אנו עומדים בפני עולם שאין בו יד מכוונת, בפני עולם רווי סתירות וניגודים. השמש מאירה את כל מרחבי החומר, והמתפתה לפרש לעצמו את העולם על פי ראות עיניו מתנכר למתרחש מאחורי הקלעים, הוא אינו מסוגל להבחין כי יד נסתרת מושכת בחוטים ומעניקה לעולם משמעות עמוקה, למעלה מממדי החומר שבו. אור השמש משלה לחשוב כי 'מה שהיה הוא שיהיה', שהרי 'אין כל חדש תחת השמש', ועל כן האדם המתבונן לאורה מתקשה להאמין כי ניתן להשתנות. נבצר ממנו לראות כי העולם צועד לקראת עתיד טוב באחריתו. התשובה קדמה לעולם, והשמש מזהה רק את מרחבי העולם בגבולותיו. זאת ועוד, השמש מחדדת את אשר רואה האדם לאורה כעת, ואין לו אלא מקומו ושעתו.

האור הגנוז קדם לעולם, זהו האור המפציע בעולם ישירות מריבונו של עולם: "מהיכן נבראת האורה? מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו". הוא מאפשר לחבר כל העת בין הבריאה לבוראה, בין העולם לנעלם, בין הטבע החושי למשמעות העמוקה הגנוזה בו, על כן שלא כאורה של החמה, הוא חוצה זמנים ואינו מתמקד בעת מן העיתים, וניתן להביט בו מסוף העולם ועד סופו.

 

מלחמת אור השמש באור הגנוז. מלחמת היוונים במכבים הייתה מלחמת חכמת יון, היונקת את תפיסת עולמה אך ורק מאור השמש, בחכמת ישראל המבקשת להאיר את מחשכי העולם. "כי נר מצווה ותורה אור". דרך לימוד מעמיק של תורה נוצרת ראייה נצחית, המביטה מסוף העולם ועד סופו, ראייה הנותנת לכל היש משמעות עמוקה שאינה מצטמצמת בגבולות החומר. היוונים ביקשו 'להחשיך עיניהם של ישראל'. גזירה המונעת לימוד תורה מבקשת לקבע תפיסת עולם שרק אור השמש מאיר בה. לא בכדי התייוונו רבים מישראל. חוש הראייה חזק מאד באדם ובנקל הוא מתפתה לחשוב כי אך אורה של השמש מאיר את הקיים.

הניצחון על יון הורה כי יש בכוחם של ישראל להתבונן בעולם במבט עמוק הנובע מן האור הגנוז, להאיר את החיים באורה של תורה, להאיר את העולם מאורה של ירושלים, להאיר את מחשכי החיים מאורו של משיח המצוי כל העת במסתרים: "ואותו הדור, בימי יון הרשעה הלכו בחושך... ומכל מקום אותו הדור מסרו נפשם והלכו בעבודת ה' גם תוך החושך, לכן זכו שהאיר להם מאור הגנוז, ונשאר הארה מזה האור לימים השפלים בכל שנה ושנה. וכל עובד ה' צריך לשמוח בימים הללו שיש בהם הארה מאור הגנוז בעבודת ה'"... (שפת אמת לחנוכה)

למיעוט הבנתי, זוהי הסיבה שנרות החנוכה נאסרו בשימוש: "ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד, כדי להודות ולהלל על ניסיך ועל נפלאותיך". אור השמש הוא אור פרקטי, בהעדר משמעות בעולם, הרי האדם הניצב במרכזו משתמש באור הבוקע מן החמה להאיר את העולם כמכשיר לתועלתו. באור החנוכה אנו מבקשים להאיר את המציאות לא ככזו המשמשת למאווייו של האדם, אלא ככזו שכולה נפלאותיו של הקב"ה. שימוש לאור הנר כמוהו כשימוש באור השמש, על כן נאסר בחנוכה. הבטה בנר והכרה ביד ה' השורה בעולם, הינם הביטוי הנכון של אור החנוכה כסמל לאור הגנוז.

 

בלחישה. המדרש העוסק בהבנת טיבו של האור מורה כי בנסתרות עסקינן. "ר' שמעון בן יהוצדק שאל לר' שמואל בר נחמן. אמר לו: מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה (איש נסתרות), מהיכן נבראת האורה? אמר לו: מלמד שנתעטף הקב"ה כשלמה, והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו. אמר לו בלחישה (גילה לו הדבר בסוד)... אמר לו: כשם ששמעתיה בלחישה, כך אמרתיה לך בלחישה". סוגיית האור נאמרת בלחישה, בסוד, כיון שהיא שייכת לסתרי תורה, ולמותר לציין שהבאנו בדברינו רק מעט מן האור, ומרביתו נותר גנוז.