אומנות ואמונה  (הרב ליאור אנגלמן)

 

תופעה - בד בבד עם שיבת ישראל לארצו התפתחה תופעה של יצירה ישראלית. תחילה היתה היצירה נחלתם של המכונים 'חופשיים', האומנות נשבתה בקסמי החילוניות. היוצרים חשו חופש מוחלט לעשות בה ככל העולה על רוחם, לבטא את כל אשר מתחולל בקרבם בלא שיהא עליהם להבחין בין טמא לטהור, בין טוב לרע. חופש היצירה הפך לחופש העולם מבוראו, חופש הישראלי מאמונתו. האומן לא חשש לשלוח ידו בעזרת יצירתו בכל הקדוש לעמנו.

האומנים בחברה הם ההופכים את מחשבותיהם של אנשי הרוח לנחלת הכלל כולו. בחברה החילונית בולט תפקידם כבריח התיכון בין אנשי ההגות לכלל הציבור, ודווקא בקרב אנשי האמונה נדמה שתהום פעורה בין יושבי בית המדרש לבין הציבור הרחב, תהום של חסרון יצירה. העוצמה הגנוזה באומנות איימה על אנשי האמונה, ובקרב אנשי אמונה ישראלים היצירה היתה דלה. את רוב השירים החסידיים כתב דוד המלך, הלחין ר' שלמה קרליבך, ותחומי יצירה אחרים אין...

בעת האחרונה אנו עדים לראשיתה של מהפכה. השתוקקות ליצירה אחרת של הציבור האמוני שאינו מצליח להרוות צימאונו ביצירת החולין, כמו גם רוח יצירה אמונית המתגלה אצל רבים רבים. כאשר מופיעה רוח כזאת בקרב נפשות של יוצרים, אות הוא כי התורה אינה יכולה עוד להישאר ספונה בבית המדרש בין אותיות וספרים. התורה חיה ובוערת, רוצה לפרוץ ולהתגלות, רוצה למצוא דרכה מלבו של האומן אל חלל העולם דרך מחול ושירים, מוסיקה וציורים.

אכן מסתבר שכדי להיות נאמן לתואר 'אומן אמוני' לא די בכיפה המעטרת ראש ובארבע כנפות מתמסרות לכל רוח, ישנו צורך בהתבוננות עמוקה בטרם יצירה. האומנות מופיעה בתורתנו הקדושה בהקשרים סותרים. מחד גיסא 'זכתה' האומנות בכבוד המפוקפק להופיע בעשרת הדברות באופן שלילי: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" (דברים ה, ח) מאידך גיסא אנו פוגשים בפרשתנו את בצלאל האומן כדמות מרכזית בהקמת המשכן: "ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, וימלא אותו רוח אלוהים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה" (שמות לה, ל). ישנה אומנות שהיא בבחינת אל זר וישנה אומנות שהיא בבחינת השראת שכינה, אומנות של אמונה. קשה להתעלם מן הדמיון בין שני המושגים, אומנות ואמונה, ועלינו לזהות את הקשר ביניהם.

 

אומנות הנצח - אמונה ביסודה מסוגלת שלא לשקוע בהווה כשלעצמו. המאמין ניחן בכישרון להתבונן ברגע נתון מעמדת מבט של נצח והמשכיות. אנו רגילים לשייך לאומנים ארעיות מופלגת, כאילו לאומן המצוי אין בעולמו אלא מקומו ושעתו, הוא תלוי ב'מוזה' וברוח השורה עליו בזמן נתון. ציירים נוהגים לחתום שמם ולציין את תאריך היצירה, כמצהירים: 'נכון לרגע זה'. אומן של אמונה אינו שוקע ברגע. אמנם הוא רשאי ואף חייב לתת ביטוי לקשיי המציאות, אך הוא מסוגל לא פחות מכך לשרטט במכחולו רישומים של תקווה ואופטימיות היונקים מוודאות טובו של בורא העולם ומנהיגו. אומן האמונה נאחז בנצחי, בקבוע, ואינו נותן לחילופי עונות ומצבי רוח להפוך חזות הכל. יצירתו של אומן האמונה הינה בבואה שלו וכיון שהוא מתבונן על העולם בעיניים טובות, יצירתו מקרינה אמון ותום על הצופים בה.

בהקדמת ספרו, 'אגם - אמונה ויהדות', כותב הפסל יעקב אגם כי איסור 'לא תעשה לך פסל וכל תמונה' יוצא בעיקר כנגד ציורו של רבש"ע כפסל, כמציאות סטטית, וממילא את העולם כגולם נטול תנועה, משולל התפתחות והתקדמות. אומן מאמין, מיטיב להאמין בהשתלמות העולם, ביכולתו לצעוד קדימה מבחינה ערכית ומוסרית, הוא אינו יוצר פסל. הגמרא מתארת את בצלאל כפרנס, כלומר מנהיג. בעין אי"ה מבאר הרב קוק כי כל המתבונן ביצירתו של בצלאל לא זו בלבד שלא שקע בחומר שבה, אדרבה, התרוממה נפשו והתמלאה אמונה.

 

אומנות הסרת המסכה - ביחס ליצירת העגל נאמר בתורה: "סרו מהר מן הדרך אשר ציויתים עשו להם מסכה" (דברים ט, יב). אומן החולין משקיע מבטו בחומר הנגלה לעיניו ויצירתו הופכת מסכה, מסך מבדיל בין העולם לבין בוראו, בין היצירה לבין יוצרה. אומן האמונה משכיל לשרטט בקווים עדינים של חסד את המפגש בין הבריאה לבוראה, מסיר את המסכה ומרגיל אותנו דרך יצירתו להתבונן בעולם ובריבונו בסקירה אחת שלמה. "הכישרון האמיתי של הצייר האומן כשהוא ברום מעלת כישרונו... להיות מכיר בעמקי טבעי המציאות בין מצב הגשמי שלהם בין מצב הרוחני שבהם ויחס חלקיה זה לזה, הרוחניות והגשמיות" (עין אי"ה ברכות). אנשי אומנות מתאפיינים ביכולת הבחנה מדויקת עד פרטי הפרטים. אומן, לעולם לא יישאר אדיש לנוכח יד שתישלח אל יצירתו ותשנה בה שרטוט קל שבקלים. אומן של אמונה משכיל לראות כך את העולם כולו, כיצירה של האומן האלוקי, שעלינו לגשת אליה בחרדת קודש שמא נשבש בה ולו קו זעיר ודק.

   

 אומנות האמינות - אכן, בראש ובראשונה האומן הינו יוצר של עצמו, מגלה בעזרת יצירתו, שירה, ספרות, מחול ופיסול, נדבכים בנפש שאין בכוחו של דיבור חתוך ומדוד לבטא. כפי שדיבורו של האדם עשוי לחשוף אמת גדולה ועשירה אך עלול להפוך כלי משחית, כן יצירת האומן הנה חרב פיפיות. כיון שלא ניתן להפוך לאומן אמוני מן השפה ולחוץ, שכן 'אומנות מטעם' הנה צבועה ודלה, צריך כל מי שמבקש ליצור באמונה - למלא את חלל נפשו באמונה גדולה, בתורת אמת אשר בעירתה בקרבו היא ערובה נאמנה ליצירה קדושה. יזכנו ה' באומנים עליונים, שתהא יצירתם בצל אל, אומנים של אמונה.

 

*יהיו הדברים לעילוי נשמתה של עדי חיה דיאמנט ז"ל שהיתה אומנית מלאת אמונה.